החלטה בתיק רע"א 6593/10

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"מ 2/09 ובע"מ 3/09 שניתן ביום 18.7.2010 על ידי כבוד השופטים י' שטופמן, י' שנלר וד"ר ק' ורדי בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בו הוכרז הקטין ע' ג' (להלן: הקטין) כבר-אימוץ כלפי המשיבה 2 וכלפי המבקש.

רקע  והליכים קודמים

1.       הקטין נולד ביום 4.5.2007 מחוץ למסגרת הנישואים. המבקש והמשיבה 2, אמו של הקטין, היו נשואים זה לזה מיום 10.10.2004 ועד לגירושיהם ביום 8.1.2007. בעת לידת הקטין, התגוררה המשיבה 2 עם בן זוג אחר. אין מחלוקת כי המבקש והמשיבה 2 נפרדו קודם לגירושיהם, וכי במהלך התקופה בה היו פרודים קיימו יחסי אישות.

2.       לפני בית המשפט לענייני משפחה טען המבקש כי הוא אינו אביו של הקטין וביקש כי תיערך בדיקת רקמות לקטין על מנת לבחון את אבהותו. המבקש הוסיף וטען כי במידה ובקשתו תידחה הוא אינו מוכן ליטול אחריות לגבי הקטין וכי טובתו היא כי הוא יוכרז כבר-אימוץ.

3.       לשם השלמת התמונה יצויין ביום 12.2.2008 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני שקבע כי המבקש הוא אביו של הקטין. פסק דין זה ניתן על בסיס הכלל לפיו "רוב בעילות אחר הבעל", וללא שבוצעה בדיקת רקמות, לאחר שבית הדין הרבני קבע כי אין זאת בסמכותו להורות על בדיקה כאמור. כן יוער כי המבקש רשום כאביו של הקטין במרשם האוכלוסין.

4.       בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש לא ראה את הקטין מאז היוולדו, לא ביקש לראותו והטיל ספק באבהותו. בנוסף, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש נמנע מליטול חלק בהליך, לרבות באבחון המקצועי שעל ביצועו הורה בית המשפט לבחינת מסוגלותם ההורית של המבקש והמשיבה 2. נוכח זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה שנתמלאו ביחס למבקש התנאים הקבועים בסעיפים 13(א)(4), 13(א)(5) ו-13(א)(6) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק אימוץ ילדים) והקטין הוכרז כבר-אימוץ כלפי המבקש. בנוסף, נקבע כי התמלאו תנאי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים ביחס למשיבה 2, וכי טובת הקטין היא כי יימסר לאימוץ.

5.       המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 29.12.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו ערעורו, וערעור שהגישה המשיבה 2 ביחס לתנאי האימוץ, נדחו. ביום 18.7.2010, לבקשתו של המבקש, ניתנו הנימוקים לדחיית ערעורו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקשור בין רצונו של המבקש לבצע בדיקת רקמות לבין השגות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי מאז לידתו של הקטין לא היה למבקש כל קשר עם הקטין וציין כי עמדתו של המערער לפיה אם תגלה בדיקת הרקמות כי הוא אביו הוא ייטול אחריות עליו "אינה ממין העניין". בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי עמדה זו מלמדת כי טובתו שלו ולא טובת הקטין עומד לנגד עיני המבקש. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי את קביעות בית המשפט לענייני משפחה לפיהן המבקש הפקיר את הקטין, נמנע מלקיים את חובותיו כלפיו ונמנע מכל קשר איתו.

          מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

6.       במסגרת בקשת רשות הערעור משיג המבקש על הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפיו, תוך דחיית בקשתו כי תתבצע בדיקת רקמות על מנת לבחון האם הוא אביו של הקטין. המבקש טוען כי לא היה מקום להכריז על הקטין כבר-אימוץ קודם לבירור טענתו כי אינו אביו של הקטין, וזאת נוכח החשש הממשי עליו הצביע, לפיו אינו אביו. חשש זה של המבקש מבוסס על מידע רפואי אותו קיבל לפיו בשל טיפולים שאותם עבר בתקופה הרלבנטית לא יכול היה לגרום למשיבה 2 להיכנס להיריון. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה טובתו שלו ולא טובת הקטין עומדת בבסיס בקשתו לביצוע בדיקת הרקמות קודם להכרזה על הקטין כבר-אימוץ, וטוען כי טובת הקטין היא כי יידע מיהו אביו הביולוגי. המבקש מציין כי אינו סבור שהוא אביו של הקטין אך מבקש לבדוק זאת שכן אם הקטין הוא בנו ברצונו להעניק לו את כל שביכולתו.

תגובת המשיב 1

7.       היועץ המשפטי לממשלה טוען בתגובתו המקדמית מיום 15.9.2010 ובתגובתו מיום 3.10.2010 כי אין מקום ליתן רשות ערעור. היועץ המשפטי לממשלה סומך עמדתו זו על הנימוקים הבאים: ראשית, נטען כי במקרה שלפניי קיים חשש כי עריכת בדיקת רקמות תפגע בכשרותו של הקטין לנישואין לפי דין תורה בשל חשש ממזרות, ועל כן, ובהעדר סכנה לחיי אדם או לנכות חמורה ובלתי הפיכה לו, אין להורות על ביצוע הבדיקה. שנית, נטען כי אין באי ביצוע בדיקת הרקמות כדי לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי שכן זה מבוסס על העובדה שאינו שנויה במחלוקת כי המבקש נטש את הקטין וכי סירב ליטול חלק בהליך שהתנהל לפני בית המשפט לענייני משפחה למעט לעניין בקשתו לביצוע בדיקת רקמות.

8.       היועץ המשפטי לממשלה הוסיף והרחיב באשר למסגרת המשפטית לעניין בדיקת רקמות וחשש ממזרות, הפנה להוראות הרלבנטיות בחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן: חוק מידע גנטי), והוסיף וציין כי על אף כי נראה שלא טובת הקטין היא שעומדת לנגד עיני המבקש, הרי שאין הוא מתנגד כי בית משפט זה יפנה לקבלת חוות דעתו של בית הדין הרבני הגדול בעניין החשש לפגיעה בכשרותו של הקטין לנישואין על פי דין תורה, כקבוע בסעיף 28(ה) לחוק מידע גנטי.

תגובת המשיבה 2

9.       בתגובתה, טוענת המשיבה 2 כי המבקש הינו אביו של הקטין. כן עומדת המשיבה 2 על התנהלות המבקש ביחס לקטין ובמסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף טוענת המשיבה 2 כי בנסיבות המקרה, בשל חשש ממזרות ובשל העדר כל קשר בין הקטין לבין המבקש -  טובתו של הקטין היא כי לא יינתן צו לביצוע בדיקת רקמות בקטין.

דיון והכרעה

10.     לאחר עיון בבקשה, ובתגובות לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982)]. הגם שייתכן ובקשה זו מעוררת שאלות מסויימות באשר לאופן יישומן של הוראות שונות בחוק מידע גנטי החורגות מגדר עניינו של המקרה שלפניי, איני מוצא מקום לייתן רשות ערעור. טענת המבקש היא כי לא היה מקום להכרזה על הקטין כבר-אימוץ קודם לביצוע בדיקת רקמות לבחינת טענתו כי אינו אביו. בנסיבות המקרה שלפניי אין טענה זו מקימה עילה למתן רשות ערעור, שכן דחיית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מתבססת על הפקרתו של הקטין על ידי המבקש, ואף אם הייתה מבוצעת בדיקת רקמות לא היה בכך כדי לשנות מקביעה זו.

בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי: "אין חולק, והמערער אף לא משיג על כך, שמאז לידתו של הקטין ועד מועד שמיעת הערעור בפנינו לא היה לו כל קשר עם הקטין", והוסיף וקבע כי המבקש לא נטל חלק במסגרת ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה למעט לעניין בקשתו לביצוע בדיקת רקמות. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום לברר את השאלות העקרוניות שייתכן ומתעוררות במסגרת בקשה זו, שכן לא יהיה בכך כדי לשנות מן המסקנה כי התמלאו התנאים הקבועים בסעיפים 13(א)(4), 13(א)(5) ו-13(א)(6) לחוק אימוץ ילדים לשם הכרזה על הקטין כבר-אימוץ בהעדר הסכמה מצד המבקש.

11.     הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.